יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

מה אירופה צריכה לעשות ?


אני מביא תמצית ממאמר שפורסם ב-Economist, ושמסכם לדעתי יפה מאוד את המשבר עד כה, ואת דעתו על – מה הביא אותנו עד הלום, וכיצד יש ללכת מכאן.

ארבע דברים האירופאים צריכים לעשות - ראשיתלהבהיר אילו מדינות נמצאות בבעיית נזילות, ואלו נמצאות בחדלות פירעון. ההבדל בין השתיים נמצא בהבדל בין איטליה וספרד, אינן חדלות ופירעון אולם נמצאות במצוקה תזרימית, לעומת יוון שנמצאת בחדלות פירעון. שנית, עליהן להבטיח שהבנקים המקומיים יוכלו לעמוד בפני פשיטת רגל של מי מהמדינותשלישית להעביר את כובד המשקל של האיחוד האירופי מהאובססיה של קיצוץ תקציבי,לאסטרטגיה שתעודד צמיחהרביעית ואחרון, עליהם להניע תהליך לתכנון שיטה שתבטיח שהבלגן לא יחזור על עצמו שנית (סוגייה זו תיקח מן הסתם זמן).


הצעדים שהאיחוד נקט עד כה, שהתמצו בצעדי קיצוץ תקציבי גררו את הכלכלות שנמצאות בבעיה למיתון.
מנהיגי האחוד, הכחישו שוב ושוב את העובדה שיוון חדלת פירעון (למרות שכולם כבר ידעו שזו המציאות), הם כשלו ביצירת קו מפריד בין יוון לבין ספרד ואיטליה (שכפי שנאמר סובלו ממצוקה תזרימית ולא חדלות פירעון). הכחשת הבלתי נמנע בקשר ליוון, הוא שיצר את החשש לגבי מדינות אחרות, וליבתה חלק לא מבוטל ממשבר האמון הנוכחי.

יוון – מימון מחדש של החוב
במקרה של יוון, שנמצאת נכון לעכשיו היחידה עם חדלות פירעון, יש לבצע הבניה מחדש של החוב. יש לנטוש את תוכנית החילוץ השנייה, ובמקומה להעביר תוכני ריאלית יותר.

לגבי השאר – גיבוי פיננסי
לגבי שאר המדינות, יש להעניק ארסנל של כלים פיננסיים, תוך מתן גיבוי לצעדים מעודדי צמיחה – הפרטה, הקטנת בירוקרטיה, שחרור שירותים ודחיית פרישה. אלו צעדים שיקטינו חוב על-ידי עידוד צמיחה.

כיצד למנוע הידבקות של מדינות אחרות בחדלות הפירעון היוונית?
ראשית לגבי הבנקים המקומיים – יש לבצע מבחני עמידות של הבנקים, תוך הנחה של פשיטת רגל יוונית. אלו שלא יעמדו במבחנים ולא יצליחו לגייס את ההון הדרוש לעמידה במבחנים, יזכו לסיוע. הסיוע יגיע או מקרן הייצוב האירופאית (EFSF) או על-ידי הקמת קרן בשיתוף עם ה-ECB (הבנק המרכזי האירופאי), ומתן סמכות לבנק לסייע לבנקים מקומיים. יש אפשרות שהבנק האירופאי יעניק לבנקים התחייבות להעמיד לטובתם נזילות לכל זמן שיידרש (במקום במגבלת ה-6 חודשים הקיימת היום).

לגבי המדינות עצמן, ה-ECB צריך לנקוט עמדה חדה וברורה שיעשה כל שביכולתו לעמוד מאחורי מדינות סולבנטיות. זה אומר קניית חוב בעייתי של מדינות, ומכירתו רק לאחר המשבר. זה עשוי להסתכם בכמה טריליוני יורו. זה גם לא חף מסיכונים. בכירים בבנק האירופי חוששים שצעד כזה יערער את האמינות של ה-ECB. בנוסף, הבנק הוא גוף עצמאי ולא נבחר. שליטה שלו בחוב של מדינות עשויה ליצור בחש פוליטי – בעיקר לגבי הכרזה, האם ומתי להכריז על מדינה כפושטת רגל. בעניין זה יש לשאול האם הבנק מעוניין לשמור על עצמאות במחיר של פשיטת רגל של איטליה, ומיתון עולמי.

ומה יקרה אם יוון תחליט לפרוש?
מהאיחוד המוניטרי, כמו ממלון קליפורניה, אפשר להיכנס, אבל לא ניתן לצאת. יציאה לא מסודרת של יוון תגרור ריצה על הבנקים היוונים, אנשים ימשכו יורו לפני שפיקדונותיהם יומרו לדרכמה מפוחתת ויאבדו את שוויים. חברות עם התחייבויות בינלאומיות יעמדו בפני פשיטת רגל שכן לא יהיה להם אמצעי תשלום לתמוך בהתחייבויות אלו. הלחץ יקרין גם על המדינות המתנדנדות. כך שהפתרון של הבניה מחדש של החוב היווני, תוך הישארות יוון ביורו, עדיפה על האלטרנטיבה של יציאה.

ואם גרמניה תחליט לצאת בעצמה?
גוררת אחריה כלכלות חזקות. במצב כזה המטבע החדש שיוצג יזכה לערך גבוה מאוד, מה שייפגע מאוד בייצוא של מדינות אלו. בנקים מקומיים, גרמנים וכאלה, יסבלו מפיחות חד ביורו מול המטבע החדש, מה שיגרור ריצה על הבנקים גם כן. מה גם שפרישה כזו עדין תותיר את הבעיה היוונית בעיינה. פרישה כזו תאיץ פירוק של אמנות קיימות, ועשויה למוטט את האיחוד האירופי כולו.

צריך להבין שמיליארדים עדיפים על טריליונים
קשה לאמוד השלכות של פרישה כזו או אחרת, אבל העלויות נאמדות בטריליוני יורו, שלעומתם כל תוכנית חילוץ תיראה כסף קטן (מיליארדים במקום טריליונים). מה גם שאמירה נחרצת מהבנק האירופי, אולי תקטין את הצורך שלו בהתערבות בפועל, בכך שהיא תשיב את האמון לשווקים, ברמה כזו שמשקיעים פרטיים ייכנסו לתמונה.

הגרמנים עשויים לא לאהוב את הפתרון הזה, ועשויים לדרוש סילוק (או גירוש) של היוונים, רק לשם הרתעה של מדינות אחרות. רק מה, איום על גירוש יווני (או גירוש בפועל) לא רלבנטי בקשר לאיטליה או ספרד, זה פשוט לא חל עליהם. בנוסף, אם יתנו ליוונים אפשרות לבצע מימון מחדש, יש אפשרות שהם יזכו להתחלה סבירה במסע לבריאות כלכלית.

ראוי לבנות אפשרות אכיפה יעילה יותר של המדינות החזקות על המדינות החלשות. הדרך למימוש רעיון כזה בכל תצורה שהיא ארוכה מאוד.
קברניטי האיחוד צריכים להסביר את הברירות לציבור (בעיקר הגרמני) ולהבהיר שהפתרונות יהיו כאלה שבהם אף אחד לא יקבל מה שהוא רוצה.
המשבר נמשך כבר 18 חודשים, וכל מה שנעשה הוא דברים חצי-אפויים. בסופו של יום אמון ויציבות הם הכל. עמידה של ה-ECB מאחורי מדינות חלשות עשויה לא למצוא חן בעיני הגרמנים, אולם נפילה של היורו גרועה הרבה יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה