יום שבת, 15 באוקטובר 2011

קריסתה של תורת הגילוי הנאות - שכר הבכירים

תקציר הפרקים הקודמים:
עד עכשיו הבנו שגילוי נאות עומד בבסיס חוקי ניירות הערך הקיימים. תפקיד הגילוי הנאות הוא להבטיח שכלל הפעילים בשוק ההון ישחקו את אותו משחק ושלאף אחד לא תהיה עדיפות על האחר (בגלל זה מן הסתם אסור להשתמש במידע פנים במסחר).

הבנו גם שגילוי נאות, לא רק שלא מיטיב את מצבם של הציבור אליו הוא נועד, אלא אף מרע את מצבם, שכן לאחר שניתן הגילוי הנאות, כאילו נופלת חומת המוסר, האחריות עוברת ממי שנמצא בניגוד עניינים, לצרכן של המידע. כלומר מרגע שגילה את ניגוד העניינים שלו, המצפון שקט, בעצם - "מה רוצים ממני, אני גילית שיש לי ניגוד עניינים, ועכשיו אני יכול לעשות מה שאני רוצה, שיעשה הצרכן עם זה מה שהוא רוצה", ואיך אומרים - אז"ש - הצרכן, בדרך כלל מתעלם מהמידע הזה, וכשהוא לא מתעלם, אין לו יכולת לכמת את המידע, והוא מעריך אותו בחסר.

שכר המנכ"לים בחברות ציבוריות
עכשיו בואו נעבור לפועל. לשטח. לשוק ההון.
איפה יש גילוי נאות - דוגמא אחת היא שכר המנכ"לים בחברות ציבוריות.
הציפייה היתה שעצם הגילוי, והפומביות, יצרו מחסום של "לא נעים" אצל המנכ"לים.
מה שמן הסתם יוריד את גובה השכר. נו ואיך אומרים...אז"ש...הגילוי יצר אצל המנכ"לים

באמת מצב של "לא נעים" אבל לכיוון השני - לא נעים ממנכ"לים אחרים, שידעו כמה אני מרוויח.
נכון, פשוט לא נעים, שבאירועים וקוקטיילים ירכלו על כמה אני מסכן, או הכי נורא,
כמה אני לא מוערך אצל הבעלים. כנראה אני שווה מה שמשלמים לי (או לא משלמים).
אז אחרי שהבינו שהגילוי הנאות לא עובד, הקימו ועדה שבחנה את העניין, והיום
ועדת הריכוזיות דנה בעניין והחליטה להערים קשיים על אישור שכר של בכירים
בחברות ציבוריות (מדובר על 5 המשתכרים הגבוה ביותר בחברה)

כלומר - לא גילוי נאות, הרשות תתערב ותגיד מה צריך להיות.

יש עוד דוגמאות, שיועלו בפעמים הבאות.
מוזמנים גם להגיב ולהוסיף עוד משלכם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה