יום שני, 17 באוקטובר 2011

מיומנו של בלוגר מתחיל - המשך רשמי המסע - מה עם כל סיפורי הבהמשכים - לא כולנו בלזק

תקציר האירועים הקודמים -
ללא כל ידע, בעניין הפלטפורמה, והאיך, הגעתי למסקנה שבלוג בזירה של blogger, הוא הדרך הראשונית הראויה.
בנוסף כפלטפורמות תומכות, יש את - TheMarker Cafe, וכמובן ככלי שיווקי יש את פייסבוק.
יש אפשרות נוספת שעלתה במסגרת שיחות עם אנשים ש"יותר בעניין" ממני,

והיא דף אוהדים בפייסבוק. היתרון של דף זה הוא האופשרות להגיע אליך יחסית בקלות, הנגישות של הדף
גם למנועי חיפוש (מה שגם בבלוגר יש), והקלות הרבה להתחברות.
יש עוד יתרונות, כמו בהיעדר מגבלה על כמות החברים ואפשרות ההתקשרות עם הקוראים.
לעת עתה נראה לי שדף כזה הוא אפשרות עתידית, לכשאצבור מספיק חברים בפייסבוק
(שוב הכל גם וגם, שום דבר לא מבטל את השני, הרי את התוכן כותבים פעם אחת, ומשכפלים לכל הזירות).

כעת, לאחר שכבר העליתי כמה וכמה פוסטים, בעניינים הקרובים לליבי, עולה שאלה קטנה,
שעדיין אין לי לגביה תשובה:
מהי העמדה וההתייחסות לבלוגים בהמשכים.
לפי הגיוני, בלוג לא צריך להיות ארוך מדי. צריך לספוק תובנות, מעניינות אבל גם קצרות.
ולכן אני משתמש בכלי ה"בהמשכים".
אני חייב לציין כי יש לי כמה רעיונות, שנטועים עמוק במוחי, וכל פעם רעיון כזה או אחר
מקבל זווית חדשה שאפשר לכתוב עליה.
השאלה היא איך קהל הקוראים הנאמן שלי (בינתיים לא רבים, אך איזו איכות, כל אחד משקלו בזהב!)
מקבל את עניין ה"בהמשכים".

זכור לי משהו משיעורי הספרות בתיכון, שאותנו לימדה המורה עמליה,
שאת הספר אבא גוריו, כתב אונורה דה-בלזק, כטור בהמשכים לעיתון. לכן לספר יש
אופי מעט מיסתורי ובלשי, והוא ניסה על-ידי כך, לעורר את העניין של הקוראים
להמשיך ולעקוב אחר סיפוריו.

קטונטי מקטון, ומגדולים כמוהו, אבל עדיין, מה אתם אומרים,
איך מתקבל עניין ה"בהמשכים"?
האמת, נראה שהכל זה עניין של עניין - מעניין או לא, לא?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה