יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

קריסתה של תורת הגילוי הנאות - חלק ראשון - מנין הכל התחיל - השוק היעיל

מזה שנים רבות, גורסת התיאוריה הכלכלית השלטת בשוק ההון כי מחירי המניות מגלמים את כלל המידע (למעט מידע פנים) הקשור לאותה מניה. תיאוריה זו נקראת תיאוריית השוק היעיל. לתיאוריה זו שלושה פיתוחים (גרסאות): גרסא אחת אומרת שהמניות מגלמות רק מידע פומבי, גרסא אחרת אומרת שמניות מגלמות מידע פומבי ומידע נוסף שניתן ליודעי ח"ן (אנליסטים וכאלה), והגרסא השלישית אומרת שמחירי המניות מגלמים את כלל המידע כולל מידע פנים.


לא ניכנס לדיון עמוק לגבי כל אחת מהגרסאות הללו, אבל במשך עשרות שנים הגרסא השלטת היא האמצעית (נקראת החצי-חזקה), והמשמעות המיידית של הגרסא הזו היא שדי אם נחייב את החברות ואת הפעילים בשוק לגלות למשקיעים מידע, כדי שאותם משקיעים (בהיותם משקיעים סבירים - כלומר כאלה שרוצים מקסימום תשואה בסיכון נתון) ייזהרו ואולי לא ישקיעו את כספם בחברה / מניה / המלצה שיש בה ניגוד עניינים או בעייתיות מסויימת.

רבים וטובים ממני ביקרו את ההנחה הזו. אנשי המימון ההתנהגותי, בראשות כהנמן וטברסקי (ז"ל) ולאחריהם גם פרופ' דן אריאלי, ערערו את עצם קיומו של אדם סביר, ומכח זה משקיע סביר מלכתחילה. שכן כלכלה גורסת קיומו של אדם סביר ותבוני, כזה השואף למקסם את רווחיו ואת תועלתו במינימום סיכון נתון. לאור העובדה שאנחנו לא אנשים תבוניים, עולה הסברה שאנחנו גם לא משקיעים סבירים. מכאן נפתח פתח לבדיקה של לא מעט התנהגויות שמשפיעות עלינו, עכשיו אני מדבר על המשקיע, זה שמקבל החלטות השקעה, האם החלטות אלו סבירות או שהן נגועות בהיעדר סבירות.

לאור העובדה שפוסט זה קצר מלהחיל את כל התורה על קצה המזלג, נניח לזה עתה, ונאמר כי קיומו של אדם סביר ומשקיע סביר עמדו בבסיס הקבלה של תורת השוק היעיל בגרסה החצי חזקה שלה - זוכרים זו שאומרת שמחירי המניות מגלמים את המידע הפומבי וזה שנמסר לאנליסטים, היתה בבסיס דרישת הגילוי הנאות, זו שעומדת בבסיס חוקי ניירות הערך השונים בארץ ובעולם.

בהמשך, כמה גורמים ודוגמאות לקריסת תיאוריית הגילוי הנאות...סבלנות חברים.
משה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה