יום ראשון, 29 ביולי 2012

גם היום שוברט לא היה מתעשר

שוברט היה נער מקהלה,
עם סיום תקופה זו, הפך למורה עזר, מתוך הצורך 
שחייבת להיות לו משרה, כדי שתהיה לו הכנסה קבועה.
ללא משרה לא יוכל לשרוד כלכלית. הוא כיהן כמורה עזר
במשך 5 שנים, עד שנטש משרה זו והתמסר כולו למוסיקה.
גם למוצארט לא היתה משרה קבועה, והיא שחרצה את גורלו כמלחין עצמאי,
התלוי בהצלחת יצירותיו, לצורך פרנסתו.

המאות ה-18 וה-19 אופיינו ללא בטחון פיננסי בכלל.
ללא הכנסה לא יכולת להתקיים, לא בכבוד ולא בכלל.
מכאן נבעה הכמיהה ל-"משרה".

והיום,
יש בטחון כלכלי על-ידי המדינה?
כן יש רק שלא כדאי להשתמש בו
ולא כדאי להיתקל בחומות הבירוקרטיה.

יש בטחון פיננסי על-ידי הפרשות של העובד?
כן, רק שעד שנצא לפנסיה, גובה הקצבה שנקבל יהיה זעום.


יש בטחון תעסוקתי?
לא ממש, אלא אם אתה ברשות הנמלים, חברת חשמל ודומיהם.


לא רק זו,
ישנה הפרדה ברורה, בין מעמד השכירים
(כשבתוכם - השכירים המוגנים, בעיקר עובדי ציבור,
והחברות הגדולות, ומולם כל השאר)
לבין העצמאים - אנשי הפרילנס, שמשולים למוצארט ולשוברט.
ההפרדה היתה תמיד קיימת, אולם כיום היא מובחנת
לאור עליית גודלה של הקבוצה השנייה.


אז הינה, 
מאתיים שנה עברו, ושוק העבודה, נותר כשהיה.
מרבית העובדים - השכירים והעצמאים,
לא זוכים לשום בטחון - תעסוקתי, כלכלי, כלום.


זה נכון שכיום אין ממש אפשרות להבטיח בטחון תעסוקתי,
שכן הקצב בשווקים המודרניים הוא כזה שלא יכול להבטיח דבר לעובד.
מה שכן ראוי זה להפנים את המצב הזה,
בין העובד - שחייב לשמור על האטרקטיביות שלו גם בשלבים מתקדמים של הקריירה,
וחייב לנסות ולנהל את הקריירה, תוך ראייה רחוקה ככל האפשר.

וגם,
ובעיקר,
הרשויות, שחייבות להגדיל אתה הנגישות של הכשרות,
קורסים מקצועיים, לימודים והסבות מקצוע - בטח למי שאינו מועסק,
אבל גם למי שמועסק.
ארגוני העובדים צריכים להבין, שכיום החלום של קביעות לא רלבנטי,
וכדי שלא נחזור אחורה 200 שנה בשוק העבודה,
חייבים לאפשר מצב שבו עזיבת העבודה,
אין משמעה שמיטת הקרקע מתחת לתא המשפחתי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה