יום שני, 30 ביולי 2012

על הצד הכלכלי של עולם הדייטים - חלק II


Love me, ואתרי היכרויות נוספים רבים,
מקשטים את עולם הדייטים ומשפיעים על צד כלכלי נוסף 
של עולם זה.
עצם העובדה שהאתרים הללו
מפרסמים בלי הכרה,
יכולה ללמד על הכסף הרב שמתגלגל לפתחם של היזמים הנמרצים
שתפקידם הוא לעזור לנו להיפרד מכספנו.

אחת התצורות שמסייעת בכך היא האפשרות של כל גולש
לצפות בחינם במשתתפים האחרים באתר.
אולם, כדי לשלוח הודעות, ליצור קשר באופן פעיל, 
לצורך כך נדרש תשלום של מנוי.
הגולש האקראי, חווה שפע בלתי נדלה של בני/בנות המין השני,
ומרגיש שהנה שפע זה מגיע אוטוטו אליו, רק מרחק של דמי המנוי.


מהצד הגברי, אני יכול לעדכן (כפי שמסרו לי חברים...)
שההשתתפות באתר מתצבעת בערך כך:
שולחים הודעה לכ-50 נשים,
מקווים לקבל הודעה חוזרת בערך מ-20 נשים,
משם ממשיכים לטלפון לבערך 5, ומתוך אלה דייט יוצא
עם אחת או שתיים. יתכן ואני מגזים במספרים,
אבל זה בערך הכיוון.

המשמעות של המספרים הללו, היא שגברים מחוייבים לשלוח
הודעות גם לנשים שבימים רגילים...איך נאמר...לא היו זוכות למבט חטוף שני.
אותן נשים, שבימים טרום האינטרנט, המדד שלהן בשוק
לא היה גבוה, הרי שהמספרים האמורים,
יוצאים אינפלציה בביקוש אליהן,
מה שמעלה את המחיר שהן דורשות
(הכל באופן מטאפורי כמובן)

ההתנהלות באמצעות אתרי ההיכרויות,
דומה להדפסת כסף שמעלה את מחירי המוצרים,
לאור אשליה של שפע אמיתי.
העניין הוא שאשליה זו מונעת קבלת החלטה בקשר לרצון להתחייב,
כי...אוקיינוס של הזדמנויות מחכה בצד השני,
ואולי אפשר להשיג משהו טוב יותר.

אם מוסיפים לעניין זה, את העבודה שהדייטים לא עולים כסף
(לפחות מהצד הנשי, כפי שציינתי בפוסט הראשון)
הרי שהאינפלציה הזו גם לא עולה כסף,
ורק מעודדת עוד ועוד נסיונות
שבמצב  הנוכחי, אין סיכוי שיובילו לזוגיות משמעותית.


הפתרון?
אם בכלכלה הריאלית, הנגיד יכל לייקר את הכסף,
על-ידי העלאת הריבית המוניטארית,
הרי שכאן, אף אחד מהצדדים לא יכול לצמצם את האינפלציה הזו,
כי מדובר בכשל שחל על כל השוק.
אבל השינוי אולי צריך להגיע בראש?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה