יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

פיזמוני מעמד הביניים

יש באוויר איזו תחושה של דיכאון. 
מחאה חברתית שמתפוגגת.
שוק נדל"ן שמסייע רק למתי מעט, ולרבים הוא מעיק.
עם הדיכאון הכללי ששורר כאן,
החלטתי לבחון תקופות שונות בראי הפיזמונים הישראלים,
לא טור מלומד, לא מחקר מעמיק,
ארבעה שירים, ושלוש תקופות אנקדוטיאליות.


השיר הראשון, הוא השיר האלמותי של הגשש,
כולם חכמים כולם.
השיר נולד בסוף שנות השישי העליזות. 
אחרי מלחמת ששת הימים, כשהיתה כאן צמיחה פנטסטית
(אז עוד קראו לזה פרוספריטי)
ונדמה היה שאז, הצמיחה חלחלה לכל השכבות,
כמאמר השיר (מתוך האתר שירונט):
"כולם חכמים כולם 
כולם מטפסים בסולם 
עושים כסף כולם, 
קונים דירות, נוסעים לחו"ל - רואים עולם 
כולם חכמים כולם"

אגב, את המילים לשיר כתב ירון לונדון.

לאחר מכן השירים נהיים פחות צבעוניים,
ומתייחסים למצב כלכלי נקרא לו "מאתגר".

השיר הראשון - אין לי כסף,
שיר ילדים ששר גידי גוב בפסטיבל שירי הילדים ב-1985
בשיאה של ההיפר אינפלציה, 
עם החלפת השקל לשקל חדש.
אינפלציה כידוע פוגעת ושוחקת בעיקר את מעמד הביניים,
שכן יכולתו להתגונן מפני עליות מחירים מוגבלת בעיקר לתוספות שכר.
התחושה היתה שמעמד הביניים מתחיל להישחק,
והשיר ביטא תחושה של עושר שמתרחק,
עם שגשוג שנעלם תחת גלגלי האינפלציה.

שיר נוסף הוא לדעתי השיר שמבטא
יותר מהכל את הפרוספריטי של מעמד הביניים
שנעלם, והשיר הוא שירו של אריק לביא,
שכתב חיים חפר - "לא גומר ת'חודש"
עם תיאור ממצא של הישראלי שמנסה לאכול את החיים
בשתי ידיים, אבל בסוף לא מצליח לגמור את החודש,
חי על הלוואות ותשלומים ונחנק תחת המעמסה.

השיר האחרון הוא שירו של שלום חנוך "מחכים למשיח",
שמדבר על המפולת בבורסה בסוף שנת 82'.
השיר שיר מחאה כדבעי,
מעמד הביניים שאכל אותה בבורסה,
ובסוף מבין שהוא המטומטם שישלם בגדול.

ברמת האווירה הכללית,
נדמה שהיום מעמד הביניים כבר ויתר על הניסיון
לאכול את החיים,
מנסה רק לשרוד,
ולשיר אולי שירי לכת,
בלי ציניות, בלי הומור,
"הדרך מתמשכת,
יש ללכת ללכת..."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה