יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

עובדיה יוסף מראה מול פני הדמוקרטיה הישראלית

עובדיה יוסף, צילום ארכיון: פלאש 90
לא היה דבר כזה חרדי מזרחי לפני עובדיה יוסף. כל המזרחים, גם אם הרגישו קצת מקופחים, שירתו בצבא, ראו את עצמם חלק מהמדינה. לא היתה חצר מזרחית. לא לבשו חולצות לבנות, עם חליפות בשחור וכובעים שחורים. לא היה מעמד כזה בחברה הישראלית. את המעמד הזה המציא עובדיה יוסף.

אבל לא רק המציא. עובדיה יוסף זיהה אוכלוסיה שצריך לדבר אליה בשפה אחרת, לתת לה קודי התנהגות ולבוש (שאותם הוא לקח מהאשכנזים), לאחד אותם, להכניס לישיבות, להוציא מהצבא (כל זה למד מהאשכנזים), ו...הנה יש כאן צבא שלם של מאמינים, צבא של תלויים, שכל מה שיכול להגיד זה על גאוניותו של מרן. אבל כל מה שמרן ואנשיו עשו זה לקחת מהאנשים האלה, אחד לאחד, את החכות, ולתת להם דגים. כל הזמן. כדי שיהיו עוד ועוד תלויים, בו ובארגון שלו.

כל זה לא היה קורה, אלמלא הדמוקרטיה הישראלית היא כל-כך שברירית, ובעייתית. שבה מפלגה קטנה, של 3-4 מנדטים, מספיק שתהיה לשון מאזניים, תקבל תקציבים, כח משרות והבטחות אין גבול, רק כדי שתתמוך במחנה כזה או אחר. הרי אידיאולוגיה אין כאן. כל נסיון להציג עמדה כזו או אחרת כ"שבירה ימינה", או "ייהרג ובל יעבור". תגיד לי מה אתה רוצה שאני יגיד, אני כבר יעטוף את זה באיזה ססמא שאתה רוצה. כי הרי אידיאולוגיה אין כאן.

ודרעי כקבלן ביצוע ראשי, מוציא לפועל ומביא. הוא ידע לזהות בדיוק ובעיתוי נכון לאן הרוח נושבת. להתחבר אליה, ולדעת גם לשאת ולתת בצורה שבה הוא מקבל את הדברים החשובים לו, ונותן את מה שחשוב לאחר, ופחות חשוב לו עצמו. וכך לצבור ולהגדיל עוד יותר את הכח של המחנה של ש"ס. עד שהגיע למימדים שמפחידים מפלגות אחרות. עד שהגיע למצב שלא יעלה על הדעת שתקום ממשלה בישראל בלי ש"ס (בסוף, רק בסוף זה קרה).

אבל דרעי הוא מאעכר. אמנם מאעכר על, אבל עדיין מאעכר. כזה שמסוגל להביא לקבלן אישור לבנות עוד 4 קומות מעל מה שמותר. אבל מאעכר לא מסוגל לבנות כלום בעצמו. כך גם דרעי, לגבי מי שחושב שיהיה מסוגל ליצור ולהקים משהו. הוא לא.

היו תנועות ומפלגות שקמו במערכת בחירות כזו או אחרת, והתפוררו לאחר כנסת אחת או שתיים - היה את דש, צומת, הגמלאים, ישראל בעלייה, שינוי של לפיד האב. כל המפלגות האלה קרסו כי לא היתה סמכות מובהקת שתאחד יחד תחת אותה קורת גג את אוסף חברי הכנסת לעת מצוא. זה היה התפקיד שקיים עובדיה יוסף. הוא היה הסמכות, הקול, הרוח, זה שבלעדיו אין ולא כלום. כיום, מבלעדיו, אין מי שישאיר את אוסף האינטרסים, האגו, תאוות השלטון והשררה, שיש באנשי ש"ס (שסביר להניח שאינם שונים מכל פוליטיקאי אחר). ולכן, עם לכתו, תתפורר ש"ס לרסיסי לשברירי מפלגות, שספק אם בכלל יעברו את אחוז החסימה לפי חוק המשילות החדש, (להזכיר 4%, שזה 5 מנדטים), שעדין לא עבר בכנסת, אבל היום יותר מהכל, לש"ס ולמפלגות שיצוצו בעקבותיה יש מה לדאוג.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה