יום חמישי, 24 באפריל 2014

כל ישראל (לא) חברים

משרד האוצר הכתיר את מועדון הצרכנות "חבר" כגורם משמעותי בשוק הנדל"ן. כך ציינה כתבה ב-TheMarker ב-23.4. בעצם הכתבה לא אמרה משהו חדש לגבי "חבר", וכמובן שאין מה לבוא בטענות ל"חבר" ולדומיו. אבל אם מסתכלים ימינה או שמאלה מבינים כבר מזמן שאין כמעט אנשים שלא קשורים למועדון צרכנות כזה או אחר.

בין אם אתה עובד בבנק, עובד מדינה, באמדוקס, או בצ'קפוינט, אתה נכנס למועדון אקסקלוסיבי (מי יותר מי פחות, בעניין הזה כמובן "חבר" הוא הקרם דה לה קרם) של קבוצה צרכנית, שזוכה לתנאים מועדפים. לרוב זה לא מגיע לדירות, אבל זה מגיע ללא מעט תחומי חיים. אם זה בקמעונאות - אז בתקופות החגים אתה נהנה מתלושים נדיבים של מקום העבודה. אם זה בנופש, אז כמובן נופש מסובסד כי אתה שייך לקבוצת איכות. זה ממשיך למכשירי חשמל, מוצרי טיפוח ויופי, מבצעים חד-פעמיים כאלה ואחרים, וכלה כאמור ברכבים ואפילו בדירות.

בעצם יש כאן דה-פקטו שתי מדינות מבחינת צרכנות. האחת המדינה של המקושרים, אלה שהמחיר שנקוב בכרטיס הכניסה, בקבלה במלון, או ברשת הקמעונאית לא רלבנטי אליה. והקבוצה השניה, זו שמשלמת בעיניים כלות את המחיר המלא. שיא התופעה מתרחש במופעי החנוכה שמראש קובעים מחירים שערורייתיים תוך ידיעה שעמך ישראל כבר ידע להתקמבן, עם הבן של הדוד מחבר, או הגיס עובד ההיי-טק, או החבר מתעשיית הפיננסים. כל ישראל ערבים זה לזה בתוך הקומבינה הזו.

אבל כאמור שתי המדינות, ישראל המחוברת, וישראל המנותקת בעצם לא רואות את יוקר המחיה באופן דומה. אין לי כאן כוונה להגיד שעובדי המדינה מצבם שושנים, ואין להם יוקר מחיה. וכן יש גם לא מחוברים בעלי מקצועות חופשיים ועצמאים שמצבם טוב לאין שיעור גם בלי הקופון לקיפצובה. אבל אנחנו מדברים על המכנה המשותף הרחב. אלה עם ההכנסה הדומה, האחד במועדון, האחר לא. לא צריך לספר לכם מצבו הצרכני של מי יותר טוב.

זה מוביל לכל מיני התארגנויות של "לא מקושרים" כאלה, של נסיונות להקים איזה מועדון צרכנות אד-הוק, בד"כ זה נזנח ונשכח כמה ימים אחרי הפרסום של זה בלילה כלכלי.

זה יוצר מצב שבעצם גם הספקים רואים מולם בעיקר את המחוברים, אלה שצריך להוזיל עבורם את המוצרים, אלה שצריך להתאמץ עבורם, כי אם סגרת הצעה לעובדי בנק הפועלים, אתה בחיבור ישיר לכמה וכמה אלפי צרכנים פוטנצאליים. לא תעשה מאמץ? תעשה ועוד איך. שאר הלא מקושרים, פשוט לא נספרים, אבל יוקר המחיה נמדד בשורה התחתונה של האנשים האלה. לא של המקושרים.

כאמור אין מה לבוא בטענות למועדוני הצרכנות, אבל המציאות הזו של יוקר מחיה בלתי נסבל, ומציאות כלכלית בלתי אפשרית, מביאה את אנשי מעמד הביניים ה"לא מקושר" לשאוף להגיע למעמד של "מקושר", "מחובר". זה אומר שאיפה להגיע לתוך לב הקונצנזוס של המעסיקים הגדולים, החברות הגדולות, המדינה. מה זה אומר עלינו כמדינה? הרי החדשנות, היצירתיות, הסטארט-אפ, לא מגיע מבנק הפועלים, הוא מגיע ממי שלא מחובר, ממי שהולך לבד, לא עם העדר. אבל ככל שזה נעשה קשה יותר, בכל ההיבטים של החיים, וההיבט הצרכני, שמתואר כאן הוא רק אחד מהם, הפער הזה מגדיל את הפרמיה שנגבית מהלא מחוברים (שעדין נשארים כאן), וכשאין מהיכן לקחת, זה עושה את זהפחות אנשים מוכנים לקחת את הסיכון וללכת לכיוון הזה. עזוב שטויות, תן לי שכיר בחברה גדולה. שקט. תלושים לחג. נופש אחד באילת ואחד בחו"ל פעם בשנה. וסגור עניין.


תגובה 1:

  1. זה בהחלט נכון, סימן ברור הינו שנהיה יותר ויותר קשה למעמד הביניים לצאת לנופש, גם בארץ, ולו רק לכמה ימים. החופשה בסך הכל כל כך נחוץ וכלל לא מותרות !

    השבמחק