יום ראשון, 27 ביולי 2014

צוק איתן והפייסבוק גילו את התהום שבין התקשורת לציבור

רבים מדברים על האלימות שמתגלה ברשתות החברתיות, על העליהום שעשו על ארנה בנאי, גילה אלמגור, אחינועם ניני, ועוד רבים חלקם טובים חלקם פחות, ויסלחו לי אלה ששכחתי שעשו להם לינצ'טרנט. מה קרה כאן? מאיפה זה בעצם הגיע הגל הזה של שנאה, התלהמות, קיצוניות?
הבהרה: אני לא בעד שום גילוי של קיצוניות, שנאה, אלימות, גזענות מכל דרך וצורה שהיא. אין זה אופיי, ואין זו דרכי.

מי שבעיקר לא מבין מאין כל זה הגיע, היא התקשורת הרגילה, הממוסדת והמוסדרת, שמשום מה עדין לא ממש הבינה שהרשת החברתית הפכה ליקום תקשורתי אלטרנטיבי ליקום שהיא התקשורת הרגילה מנסה לצייר. והיקום הזה רוחש, ורוגש כל הזמן, בלי אג'נדה שמוכתבת מלמעלה, ובלי כיוון מוגדר. הכיוון כיוון ההמון, והקול קולו של ההמון.

בואו נלך כמה שנים, יותר נכון 11 שנים אחורה. זה נצח במונחים טכנולוגיים, אבל 11 שנים אחורה, בזמן תוכנית ההתנקות, לא היה שום ערוץ תקשורתי אלטרנטיבי לתקשורת הממסדית. מי שדעתו היתה נגד ההתנתקות, נאלץ להשמיע קולו בכיכרות, בצמתים, ומה לעשות שאנשים לא ממש הולכים להפגנות, אז קולם של המתנגדים נבלע בתוך זה שהם בעצם הפריעו לסדר הציבורי, והפריעו לאנשים לחזור הביתה ממקום עבודתם. לא היה שום שסתום שאיפשר לשחרר קיטור, להשמיע דעות אחרות, ולנסות להשפיע על דעת הקהל. מה שהיה הוא מדורת השבט, 2 ו-10, ותו לא.

היום, התקשורת הממוסדת תופסת עדין נפח, אבל היא ממש לא משפיעה על דעת הקהל. הפייסבוק עושה את זה. כל אחד מאיתנו מקבל עידכונים מאנשים שהוא קשור ומחובר אליהם בצורה כזו או אחרת. אנחנו מעיפים מהפיד דברים שלא בא לנו לראות, עושים share, ול-like למה שמתאים לנו, ובצורה כזו סרטון כלשהו הופך להיות ויראלי, דעה מסויימת הופכת למשמעותית יותר, ודעת הקהל מתעצבת.

כמו כל תינוק שלומד ללכת, ההתחלה היא בד"כ קצת מוזרה. ההליכה לא יציבה ונוטה להתנדנד בין קיצוניות אחת לקיצוניות שנייה. בעיתות של שפיות נורמלית, זה לא ממש מזיק, זה מתקיים ביחד עם התקשורת הממסדית, ולכולם יש מקום. אבל בעיתות לא נורמליות, שקצוות העצבים של כולם מקוצצים וחשופים, השסתום הזה משחרר הרבה מאוד קיטור, ומוציא המון לחץ, שאין לו שום מקום בתקשורת הממסדית (הרגילה, החילונית, הלבנה והשמאלנית).

עכשיו מזדעקת התקשורת, ותוהה כיצד אותם תופעות קיימות, מהיכן הם הגיעו, ומה ניתן לעשות איתם. איך ניתן לצנזר אותם. 
העולם היום עם תצורות התקשורת הרבות והמגוונות שבו, פחות נתון להשפעה. את זה לא מבין רני רהב, ואת זה לא מבינים כלי התקשורת הממוסדים, ואולי גם אם מבינים אין להם ממש איך להתמודד עם זה. כתבים ופרשנים שיושבים בערוץ, ומדברים עצמם לדעת, הם רק דרך אחת שבה הציבור מקבל מידע ודעה, והיא ממש לא הדרך העיקרית, שכן רבים מהציבור מרגישים שהתקשורת לא מגוונת, ולא מייצגת ריבוי של דעות, ולא את דעתם. מי שעושה את זה בצורה הכי מדוייקת זה הפייסבוק.
המגמה היתה כאן, והחלה לפני זמן רב, צוק איתן רק גילה את התהום שפעורה בין התקשורת לבין הציבור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה