יום שני, 29 בספטמבר 2014

יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

ריצה ואני מעולם לא הלכנו יחד - המשך רשמים בעולם ההתנשפויות

ריצה ואני מעולם לא הלכנו יחד (משפט עם הרבה אירוניה...). כן כן זה אף פעם לא עבד, למעט תקופה תל-אביבית קצרה, שבה התאמנתי במכון כושר, קשה לי לזכור את עצמי ממש מתאמן, ורץ, פעם אחר פעם. עד כדי כך לא היתה הריצה חלק מחיי, שבתור קצין הצלחתי איכשהו לארגן את זה שאצטרך לרוץ 2 ק"מ בבוחן דרגה, בערך ב-35 דק', כדי לעבור את הבוחן. זה קצב שאפילו מי שעומד בתור לקופה ברמי לוי יכול לנצח אותי.
ולמה אני מספר את זה?
ראשית, כדי להזכיר את זה לעצמי, שהמרחק ביני ובין תפוח אדמה הוא מאוד קרוב. מאוד קרוב. וגם כדי להדגיש לכל מי שתוהה האם ריצה היא בשבילו...להגיד לו, שזה באמת לא בשבילו. שאף פעם זה לא היה חלק מהחיים שלנו, ומההוויה של אף אחד מאיתנו.

יום רביעי, 3 בספטמבר 2014

מיומנו של אצן מתחיל (ובלוגר מדופלם): ריצה היא כמו כל דבר בחיים

מיומנו של אצן מתחיל (ובלוגר מדופלם): ריצה היא כמו כל דבר בחיים

איך הכל התחיל?

כמו כל דבר בחיים, פעילות ספורט הפסקתי כשהגיע הבן הבכור, לפני כ-9 שנים. אמרתי שאין לי זמן לזה עכשיו, ושאני יחזור לזה בעתיד הקרוב. איכשהו העתיד הקרוב לא הגיע. ובזמן האחרון התחיל לדגדג הצורך והרצון לחזור לפעילות ספורט.
היה גם איזה יעד, עמום, שהשנה אולי אני יוכל לרוץ את החלק ה"עממי" של מירוץ תל-אביב, כדי שכמו זאב רווח, כשישאלו אותי - "אתה בטוח שאני לא מכיר אותך מאיפשהו?" אני יענה - "שנינו סיימנו יחד את המירוץ העממי".
אבל עדין לא היה טריגר.